היה לצפות למידה מסוימת של מוביליות פוליטית בקהילה, שכוחות חברתיים חדשים יוכלו לקבל ייצוג בהנהגה . ואולם, מוקד הכוח ומוקד השליטה בקהילה לא היו בידיה של ההנהגה הרשמית . מי ששלטו למעשה בקהילה היו קבוצת אנשים שהשתייכו למעמד העשיר ביותר, לאותו רובד צר מאוד של בעלי הון : בעלי קרקעות ) שלא היו רבים ( , בנקאים ומלווי כספים כל אותם אנשים בעלי השפעה ובעלי קשרים בחברה המוסלמית . עוצמתם נבעה הן מכוחם הכלכלי והן מכוחם הפוליטי, במיוחד בזכות קשרים עם ראשי השלטון . מכאן, שלא ההנהגה הנבחרת והרשמית אלא דווקא אותה קבוצת נכבדים, היא זו שהיוותה את ההנהגה האמיתית של הקהילה בבגדאד, וכוחה של זו לא בא לה מן הציבור היהודי, אלא דווקא מכוח ההישגים של חבריה בתחומי הכלכלה והחברה הכללית . שהרי ככל שאדם היה חשוב יותר, בעל עמדה כלכלית חשובה יותר, כך היתה לו אפשרות לרכוש השפעה בקרב ההנהגה המוסלמית . יש לציין, שהיתה זו הנהגה בעלת מאפיינים חיוביים ביותר : הנהגה ששאפה לרפורמות ולתיקונים בחברה היהודית; היא שמימנה רבים ממוסדות הסעד, החינוך והתרבות בקהילה היהודית . היא זו שהקימה בתי ספר ובתי חולים . ועם זאת, היתה זו הנהגה ...
אל הספר