23 הבה נבדוק את עצמנו בכל נושא : כמה זמן מתבשלים הדברים עד שאנחנו מעכלים אותם ויכולים להסיק מהם מסקנות ? מתי הבנו ישאל את עצמו כל מי שיושב כאן : מתי הוא הבין ? שהעם היהודי במדינת ישראל הוא עם יהודי שונה לגמרי מהעם היהודי שהיה לפני השואה ? פשוט בהרגליו הפיזיים . אני בכלל לא בטוח שב 1947 כבר הבינו . בשנת 1944 ו 1945 נערכו כנסי דליה . רקדנו כולנו במלוא השמחה . מי אשם בזה המרקידות ? בני הנוער שבאו לשם ? חיינו פה את החיים לא רק שלנו, כי אם של היישוב כולו . וגם כשהדברים הגיעו אלינו לא ידענו מה לעשות בהם . אני הייתי בין ראשוני השומעים את ההדים : צביה, יוסף קורנאנסקי מדפנה, בוועידת יגור ) 1946 ( . אתה שומע את הדברים ואומר לעצמך : מה אני יכול לעשות ? מדובר על תנועות נוער, על בני נוער עד גיל ,18 ומדריכיהם עד גיל 32 25 . עם כל הגבורה שלהם, לא הם מנהלים את העולם . זאת תנועת נוער לטוב ולרע . היא לא מרשה לעצמה לדבר על שום דבר שאין היא יודעת מה לעשות בו . היא גם מדחיקה דברים . יש לה קו האומר : מה שאתה חושב שצריך להיות את זה אתה חייב לעשות . אלתרמן תיאר איזה מין אזכרה לשואה, שמלבישים יל...
אל הספר