יחיעם וייץ (האוניברסיטה העברית): רק בשנת 1942 התחילו להבין

­ 17 ­ ראייה זו אינה צינית או אפולוגטית . היא פשוט נגזרת ישירה למדי מה'טוטאליזציה' של הפתרון הציוני . ועתה כמה הערות כלליות יותר . הנושא בו אנו עוסקים ­ "תנועות הנוער והשואה" ­ הוא במידה רבה חסר משמעות מבחינת יהודי אירופה . אולם, < ש לו חשיבות מכרעת בכל הנוגע להתפתחותו האידיאולוגית ולדימויו העצמי של היישוב . מבחינה זו עבודתו של שאול ובר היא רבת חשיבות . מדוע ? מפני שכאן אנו עוסקים באידיאולוגיה צרופה, לא בשאלות פרגמטיות ובהכרעות ממשיות . הסוכנות עסקה בשאלה איך ולהיכן להקצות תקציבים . ההנהגה הפוליטית שאלה את עצמה כיצד ניתן לשלב את האסון הנורא במאבקה הפוליטי של התנועה הציונית . התנועות הקיבוציות עסקו בשאלות הקשורות בשליחת שליחים . תנועות הנוער לא עסקו בכל הסוגיות האלה ­ הן עסקו באמת בשאלות רעיוניות . לכן נודעת לעיסוק המחקרי בהן חשיבות רבה ולמחקרו של שאול ­ משמעות מיוחדת . ה"הקשר הפוליטי" הוא נקודה נוספת שברצוני להתייחס אליה . לעניין זה משמעות רבה באותן שנים, שהיו לא רק שנות ההשמדה, אלא גם שנות פילוג מפא"י והקמת התנועה לאחדות העבודה . עניין זה, יש לציין, העסיק את היישוב לא פחות מהידיעות המ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית