חו ק מספר 18 | 167 להחליט שאני טפט, לאבד עניין ולקחת את הקשב שלהם למקום אחר . מסיבה זו בדיוק, חמש השניות הראשונות, בכל סיפור, הן רגע של להיות או לחדול . כפי שציינתי קודם לכן, בחברות השיווק שלי מעולם לא היתה מחלקת מכירות שפונה החוצה, ואף על פי כן הצלחנו לצרף את המותגים הגדולים בעולם — אמזון, אפּל, סמסונג, קוקה-קולה — אל קהל לקוחותינו, וייצרנו רווחים בני תשע ספרות . לו יכולתי לייחס את הצלחתנו לדבר אחד בלבד ( כמובן, המגלשה הכחולה שהוזכרה בחוק מספר 10 היא מועמדת רצינית לתואר ) זו היתה ללא ספק העובדה שסיפרנו סיפורים מרתקים, מפתיעים ורגשיים . מעולם, מעולם לא "עשיתי פיץ'" . מעולם לא הפגזתי את הקהל בגרפים, סטטיסטיקות או נתונים . כל הרצאה שהעברתי, התחילה, נשמעה והסתיימה כמו קטע מתוך הארי פוטר, יותר מאשר מצגת שיווקית . לי, כמו לרוב האנשים, יש יכולת קשב קצרה להחריד כשמשהו משעמם אותי — עד כדי כך שסולקתי מבית הספר כי ישנתי בכיתה, הברזתי משיעורים והגעתי לשיא של 31 אחוזי נוכחות . ואז הלכתי ללמוד באוניברסיטה, נרדמתי בהרצאה הראשונה, נשרתי למחרת ולא חזרתי . אני חושב שבעקבות זאת הבנתי באופן טבעי כמה חשוב...
אל הספר