168 | 28 יו ם ל עצ מך שבשאלה, מצליח לפלוט, “רבי, סליחה, אבל למה התכוונת כשאמרת שהחיים הם נהר ? " הזקן עומד לנפוח את נשמתו בכל רגע, אבל הוא פוקח את עיניו ובוחן את תלמידיו בשתיקה, בלי להניד עפעף . ואז הוא מושך בכתפיו והופך את כפות ידיו . “טוב," הוא אומר . “אז הם לא נהר ! " אני לא רוצה להיכנס לפרשנות יתר של הבדיחה ( שמעתי אותה מהחוקר וילפרד מקליי ) , אבל לדעתי המסר הוא שתבונה אמיתית אינה טמונה בהבנה של החיים, אלא בהבנה שלעולם לא נבין את החיים במלואם . אבל בדרך כלל איננו מבססים את חיי היום-יום שלנו על הנחת היסוד הזאת . כשאנחנו נתקלים בשפע הבעיות הגדולות והקטנות שהחיים מציבים בפנינו, יש לנו שיטת פעולה קבועה שטבועה בנו עמוק כל כך עד שקשה לנו אפילו להבין שהיא שיטה, או לחשוב שיש לה חלופה . השיטה היא כזאת : ראשית אנחנו מנסים להבין מה לעזאזל קורה פה . אז, ורק אז, כשאנחנו בטוחים שהבנו את המצב, אנחנו פועלים . כשהחלק הראשון של התהליך ( ההבנה ) מרחיק לכת, אנחנו קוראים לזה “ניתוח משתק" ( analysis paralysis ) — השקעת יתר במחקר והתבוססות בחוסר החלטיות . אבל מעטים מאיתנו מפקפקים באסטרטגיה הבסיסית הזאת ....
אל הספר