164 | 8 2 י ו ם ל עצ מ ך במילים : “איזה יופי ! תמיד רציתי לגור במקום כזה ותמיד רציתי לטייל ככה בבוקר — ולכן אני חייב להפיק מזה את המרב ולעשות הכול כדי שאוכל להמשיך ליהנות מהחוויה הזאת לנצח, כי היא כבר חומקת לי בין האצבעות ! " אבל לרוב, את התחושה שאני מדבר עליה אי-אפשר לבטא במילים . אני מעדיף לתאר אותה כהיאחזות או כלפיתה — ניסיון להיצמד למה שקורה כדי לחצוב ממנו ערך רב ככל האפשר ואיכשהו לתבוע עליו בעלות . מיותר לציין שזאת לא הדרך האופטימלית ליהנות מחוויה . מבין כל המסורות הרוחניות, הבודהיזם מצטיין בתובנות לגבי צורת הסבל הזאת — היכולת לאמלל את עצמנו יותר מהנחוץ, לא רק בקיטוּר על חוויות שליליות או בכמיהה לחוויות אחרות, אלא גם במאמץ מוגזם להיאחז בדברים הטובים שמתרחשים בדיוק כמו שרצינו . זה מה שקורה בכל פעם שאנחנו לא מצליחים להתמוגג מרגע מסוים בטבע, מחברתו של תינוק או מארוחה נהדרת, כי אנחנו ממוקדים מדי בניסיון ליהנות או ללכוד את הרגע למען העתיד . זה גם מה שקורה כשעסוקים מדי בניסיון “לייצר זיכרונות" כדי להגות בהם אחר כך — או גרוע יותר, כדי להעלות תמונות לרשתות החברתיות . גרסה נוספת של התופעה ...
אל הספר