114 | 8 2 יום לע צמך האמן צ'אק קלוז : “השראה היא לחובבנים — מקצוענים פשוט קמים ומתחילים לעבוד" . הכוריאוגרף ג'ורג' בלנשין אהב לומר, “המוזה שלי חייבת לדפוק שעון" : הוא חייב להיות מוכן לעבודה כשהרקדנים מגיעים . משפט מעט זחוח שמיוחס לוויליאם פוקנר וגם לסומרסט מוהם נושא מסר דומה : “אני מסוגל לכתוב רק כשהמוזה שלי מופיעה . לצערי, היא מופיעה בכל בוקר בתשע" . כזה אדם רציתי להיות : מישהו שפשוט עושה דברים, ולא משנה אם יש לו השראה או לא, אם הוא מצליח לגייס התלהבות באותו רגע או לא . היתרונות של הגישה הזאת ברורים : היא מרוקנת את הדרמה מפעילויות מסוימות, במיוחד כאלה שנופלות תחת הכותרת המפחידה של “יצירתיות", ובכך מאפשרת לנו להתעלות על עצמנו ולפעול . על פני השטח נדמה שהיא מגלמת את רוח האי- פרפקציוניזם . אבל לא הצלחתי לאמץ אותה, עד שבעזרת פוסט בבלוג של מורת המדיטציה סוזן פַּייבֶר הבנתי למה היא חומקת ממני . הכותרת — “אם אתם רוצים להגיע להישגים, אל תתאכזרו אל עצמכם" — הספיקה . תיאורטית, גם פייבר היא חסידה של פילוסופיית “השראה היא לחובבנים" של צ'אק קלוז . אבל היא מציגה באופן מבריק גם את הצד השני והמצער של...
אל הספר