62 | 28 יום לעצמך אני זוכר בדיוק איפה הייתי כשהכתה בי עוצמת המשפט שכנראה שמעתי כבר אלף פעמים בחיי : “כשנגיע לגשר, נעבור אותו" . חיכיתי לרכבת התחתית בתחנה של רחוב יוניון בברוקלין, וכהרגלי הייתי בחרדה, הפעם בגלל הלוגיסטיקה של מעבר הדירה הקרב, אבל זה היה יכול להיות כל דבר אחר . חיכיתי לשמוע אם אוכל לעבור בתאריך שרציתי וידעתי שלא תהיה תשובה לפני שהדיירת היוצאת תשלים את התוכניות שלה . פתאום כל ההתעסקות הזאת נראתה לי אבסורדית במובן העמוק של המילה . רציתי להירגע וחיפשתי תשובה לִשאלה שכמאמר הפילוסופים, אין לייחס לה מעמד של עובדה . לא רק שעדיין לא ידעתי את התשובה, אלא שידעתי שהתשובה תגיע רק בעתיד . זה היה גשר שאיאלץ לעבור רק כשאגיע אליו . היבטים מסוימים בסופיוּת האנושית קל לנו לתפוס : למשל הזמן המוגבל שלנו או יכולתנו המוגבלת לשלוט במעשיהם של אחרים . אבל קשה יותר להבחין בהיבטים אחרים, שהם החשובים ביותר — העובדה שאנחנו כלואים בהווה ללא תקווה להילחץ ממנו, כבולים לכאן ולעכשיו ולא יכולים אפילו לעמוד על קצות האצבעות ולהציץ מעבר לגדר אל העתיד כדי לוודא שהכול יהיה בסדר . מדובר במצב מטריד מאוד, שבגללו א...
אל הספר