44 | 8 2 י ו ם ל עצ מ ך טובים . למשל, אולי אתם מאמינים שתהיה לכם זכות קיום רק כשתגיעו למעמד חברתי מסוים, להכנסה מסוימת או להשכלה אקדמית מסוימת . ואולי אתם תולים את תחושת הערך העצמי שלכם בכך ש"תגשימו את הפוטנציאל שלכם" — סטנדרט שיוציא אתכם מדעתכם ושבגללו לא תנוחו לעולם, כי איך תוכלו לדעת בוודאות שלא נשאר לכם עוד קצת פוטנציאל להגשים ? האמת היא שלא חייבים לעשות את זה . מובן שברמה היומיומית, כולנו “חייבים" לעשות כל מיני דברים : כדי לשלם שכר דירה חייבים לייצר הכנסה . עובדים שכירים חייבים לעמוד בדרישות של הבוסית, אחרת יסתבכו . להורים לילדים מומלץ להאכיל ולהלביש אותם . אבל על תחושת החובה היומיומית הזאת אנחנו מעמיסים גם את החובה הקיומית שתיארתי קודם : התחושה שאנחנו חייבים לעשות דברים לא רק כדי להגיע ליעדים מסוימים ולא רק כדי לעמוד באחריות שלנו כלפי אחרים, אלא מפני שמדובר בחוב קוסמי שאנו שקועים בו מעצם העובדה שאנחנו חיים . כפי שכתב הפילוסוף ביונג-צ'ול האן, “אנחנו מייצרים בגלל תחושת חסר" . הפעילות הקדחתנית שלנו היא לא פעם מאמץ להרגיש שיש לנו זכות מינימלית להשתייך לחברת האדם . השאלה מאין מגיעה הת...
אל הספר