על נאמנות ושיתוף

תקדימיוֹת | 314 לכך שאשתו ה"בוגדת" תזכה לחלוק את הרכוש עימו . ברקע הדיון עמד העיקרון שפותח בפסיקתו של בית המשפט העליון, ומכיר באפשרות שנכס אשר היה בבעלותו של אחד מבני הזוג בתחילת הדרך יהפוך להיות משותף לשניהם, מכוח המאמץ המשותף של בני הזוג במהלך נישואיהם ועל רקע ההתייחסות אליו כאל בית המשפחה לאורך שנים ארוכות . אברהם סבר, כי אין מקום להכרה בשיתוף זה בשל מה שכינה ה"בגידה" בו . טענה זו הטילה את צילה הארוך על ההתדיינות כולה, והובילה לפסיקה העקרונית שתתואר בהמשך . על אף שאילנה כפרה בטענה גם במישור העובדתי, הפרשה חזרה ואוזכרה בתקשורת ובשיח הציבורי בשם הבלתי פורמלי "פסק דין הבוגדת" . תביעת הגירושין של הצדדים התנהלה בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, ולכן הוא היה הראשון להכריע בשאלת השיתוף בבית המגורים . בית הדין הרבני האזורי דחה את עמדתו של אברהם, וקבע כי יש להכיר בזכותה של אילנה לשיתוף ספציפי בבית המגורים . בית הדין הרבני האזורי התרשם שזו הייתה כוונתם של בני הזוג, והצביע על סממנים שונים המעידים על כך, לרבות השיפוץ שנעשה בבית במאמץ משותף . אברהם הגיש ערעור על כך לבית הדין הרבני הגדול, וערעורו התק...  אל הספר