עולות מן הרחצה

| 305 2010 ואיל 2 293 אולם המתנגדים לקיומה מעורבת במשך מספר שעות בכל שבוע . של רחצה מעורבת, ולוּבמתכונת המוגבלת שתוארה, החליטו להדיר את רגליהם מבריכת השחייה המקומית . התוצאה הייתה משבר כספי שאליו נקלע המקום, בשל מיעוט המבקרים בו . על רקע זה נסגרה בריכת השחייה כליל . לאחר שעמדה בשיממונה, ובעקבות בחירות חדשות לרשות המועצה, נפתחה הבריכה מחדש, ושוב לרחצה נפרדת בלבד . בשלב זה הוגשה עתירה נוספת לבג"ץ, שכוונה בעיקרו של דבר לאכיפת ההסכמה שכבר הושגה בעבר וקיבלה תוקף של פסק דין . על רקע ההתדיינות הקודמת, אין להתפלא על כך שהעתירה התקבלה . בית המשפט העליון קבע כי הרשות המקומית הייתה חייבת לקיים את התחייבותה בגדרו של פסק הדין הקודם . אולם, בית המשפט לא ביסס את הכרעתו רק על הפן הפורמלי ( והחשוב ) של קיום פסקי דין . השופט יצחק עמית, שכתב ראשון במקרה זה, הבהיר כי החובה להקצות גם שעות לרחצה משותפת נובעת מחובת השוויון הכללית שמוטלת על הרשות — לתת מענה לכלל ההעדפות של תושבי המקום ( כאשר אין מדובר בהעדפות חריגות, אלא בקבוצה משמעותית וגדולה דיה של התושבים ) . דברים אלה נכונים, אך אינם נדרשים להיבטים המגדרי...  אל הספר