תקדימיוֹת | 298 שיש לו "פחד מבוסס" לכך שיירדף בארץ מוצאו מטעמי גזע, דת, אזרחות, או השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת . הטענה הייתה, אם כן, כי בנותיהם של המבקשים זכאיות לקבל מעמד של פליטות בגלל החשש שייכפה עליהן הליך של השחתת איברי המין שלהן, בהתאם למנהג המקומי . ההורים, אנשים משכילים, טענו כי חרף התנגדותם למסורת זו, בנותיהם יהיו חשופות לכפייה מצד המשפחה הרחבה וסביבתה . האם ציינה כי היא עצמה אולצה לעבור את ההליך בילדותה, וכי אף אחייניתה אולצה לכך מבלי שאימה, אחותה של האם, הצליחה להגן עליה . תחום מחלוקת מרכזי בין הצדדים היה היתכנות חזרתה של המשפחה לחוף השנהב, כך שתגור באזור אחר שלה . למעשה, המדינה לא חלקה על הסכנה הצפויה לילדות, ועל כך שהיא מהווה בנסיבות העניין עילה להכרה במעמדן כפליטות — היא רק טענה שיש למשפחה פתרון בתחומי מדינת המוצא שלה . רשויות המדינה הטעימו שהתופעה של השחתת איברי מין נשיים נפוצה בעיקר בקרב האוכלוסייה הכפרית המתגוררת באזורי הצפון והמערב של חוף השנהב, ופחות בחלקים אחרים של המדינה, כך שבפני המשפחה עומדת האפשרות של "חלופת מגורים פנימית" . נוסף לכך נטען...
אל הספר