תקדימיוֹת | 260 252 אולם, חברת עמידר דחתה את טענתה של פריחה בדבר שנים . מעמדה כבעלת זכויות שכירות נמשכות בדירה . פריחה הגישה עתירה מינהלית בעניין לבית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה . על כך היא הגישה ערעור, שנדון בבית המשפט העליון . בבית המשפט העליון הדעות נחלקו . דעת הרוב הייתה שאין להתערב בהחלטות שקיבלה חברת עמידר על סמך הדו"חות שתיעדו את הביקורים בנכס, ולכן צידדה בדחיית הערעור . לעומת זאת, אני החזקתי בדעת מיעוט, הן משום שחלקתי על הפרשנות שניתנה לנוהל בכל הנוגע להשלכות שיש לייחס לתקופות אשפוז בבית חולים, והן משום שסברתי כי ניתן משקל-יתר לדו"חות המעגל שלימדו על קשיים בהליכי הביקורת . כך לדוגמה עורר אצלי אי-נחת ביקור לילי בדירה, בעת ששהו בה רק האשה הקשישה והבן שהתגורר עימה, בעל תסמונת דאון . במישור הכללי יותר, סברתי באותה דעת מיעוט, כי "הכרה בזכותה של המערערת לרכוש את הדירה שבה היא מתגוררת אינה סותרת את הנהלים, על-פי פרשנותם הנכונה, ואף עושה במקרה זה צדק ראוי עם סיפור חייה של המערערת כמי שהתגוררה בדיור 253 ציבורי במשך עשרות שנים" . אשה העומדת בראש משפחה שמתגוררת בדיור ציבורי, בתנאים של מצוק...
אל הספר