| 235 2010 ואיל 2 כפויה ממנו, בתקופה קריטית של התפתחותו המוקדמת, היא תוצאה שקשה אפילו לדמיין את הפגיעה הרגשית הנלווית לה . נוהל זה עמד במרכזה של עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על-ידי מספר ארגוני זכויות אדם . העותרים טענו שהחובה לבחור בין המשך העבודה בישראל, תוך פרידה מן התינוק זמן קצר לאחר שנולד, לבין הפסקת העבודה בטרם עת, כופה ברירה אכזרית הפוגעת בזכויותיה של העובדת שילדה . מנגד, המדינה טענה כי הנוהל משתלב במדיניות ההגירה המבקשת למנוע השתקעות בלתי חוקית של עובדים זרים בישראל . בית המשפט העליון קיבל את העתירה בפסק דינה של השופטת אילה פרוקצ'יה, שניתן ביום פרישתה מבית המשפט העליון, בהסכמת השופטים אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן . פסק הדין קבע כי הנוהל פוגע בזכויות היסוד של העובדות שעליהן הוא חל — קודם כול בזכויות להורות ולמשפחה, ולמעשה גם בציפיות הכלכליות- רכושיות שלהן להשלמת התקופה שרישיון הישיבה המקורי התייחס אליה . נוסף לכך, הנוהל נמצא בניגוד חריף לתפיסתו הכללית של המשפט הישראלי, שלפיה עובדות אשר יולדות ילדים אמורות להיות זכאיות להגנה ולהטבות, ולא להיות כפופות לסנקציות . א...
אל הספר