תקדימיוֹת | 232 238 כמובן, העובדה שנעשו ניסיונות מסוג החוק כלפי מחוללי ההפרדה . זה, ושהמאבק בהם הצריך הגשת עתירה לבג"ץ, היא טורדת מנוחה כשלעצמה . ובחזרה לתחבורה הציבורית — במהלך השנים שבהן העתירה הייתה תלויה ועומדת, החלה לפעול ועדה ציבורית שהתבקשה לבחון את סוגיית ההפרדה במרחב הציבורי . בית המשפט העליון נמנע מלהחליט בנושא לפני השלמת פעילותה של הוועדה . הוועדה, שניסתה להלך בין הטיפות, קבעה כי אין מקום לקבוע כללים שיכפו הפרדה בישיבה באוטובוסים . עם זאת, היא הוסיפה ברוח סובלנית, כי אין מקום למנוע מצב שבו גברים ונשים יבחרו לשבת במתכונת נפרדת, כל עוד הדבר נעשה מרצונם החופשי ומבלי שיופעלו כלפיהם אלימות — מילולית או פיזית — או כפייה אחרת כלשהי . מסקנות הוועדה היו מקובלות על משרד התחבורה וכלל המשיבים . בנסיבות אלה, בית המשפט העליון קבע כי המחלוקת הצטמצמה להיבטים יישומיים הנוגעים לדו"ח . הוא סמך את ידיו על איסור ההפרדה המגדרית בתחבורה הציבורית, וקבע כי הוא רואה בהמלצותיה של הוועדה הסדר מחייב . פתיחתן של דלתות הכניסה האחוריות להעלאת נוסעים — באופן שמסייע לבחור בהסדרי ישיבה נפרדים — לא נפסלה, תוך ...
אל הספר