רים אבו חנא והעתיד השוויוני

תקדימיוֹת | 208 כך נטען, את סכום ההשתכרות הצפוי לה, שנופל מן הממוצע הארצי . לכאורה, יש היגיון מעשי בגישה זו, המבוססת על נתונים "קשיחים" . אולם, למעשה, לא ניתן להשלים עימה . השאלה העמוקה יותר שמתעוררת כאן היא האִם בתי המשפט יכולים וצריכים להניח שההפליה החברתית תנצח — דהיינו, שבהכרח קורבן התאונה לא תוכל להתנשא אל מעבר למכשולי ההפליה, אלא נדונה ללכת בנתיב שנסלל עבורה מראש . יותר מכך, האם בתי המשפט יכולים להניח שהפליה חברתית קיימת תישאר בהכרח על מכונהּ ( שהרי פיצויי ההשתכרות צופים פני עתיד, אל ימים שטרם הגיעו ) ? בית המשפט העליון השיב על שאלות אלה בשלילה, וקבע כי את פיצויי ההשתכרות לרים יש לפסוק על בסיס השכר הממוצע במשק . השופט אליעזר ריבלין הסביר כי "השימוש בנתונים סטטיסטיים המתבססים על השיוך המגדרי, הגזעי או האתני של הניזוק, נותן תוקף לחלוקת המשאבים הקיימת בחברה" ובכך "הוא משקלל את העבר אך אינו משקף את המציאות הצופה פני עתיד" . על כן, כך הוסבר, "חיוב המזיק בפיצוי לפי השכר הממוצע במשק אך מניח כי כל קטין עומד לעצמו, עתידו לפניו, כי העולם אינו עומד מלכת, וכי אין להקפיא את 216 תמונת המצב בהו...  אל הספר