תקדימיוֹת | 198 את המשפט הישראלי עם שאלות היסוד הנוגעות להכרה משפטית בתוקפה של הבטחת נישואין . למעשה, המחלוקת על האפשרות לתבוע בגין הפרה של הבטחת נישואין היא ארוכה ומרה, אף ללא קשר למצבם האישי של בני הזוג הנוגעים בדבר . המסגרת המשפטית הפורמלית לתביעה היא דיני החוזים, מאחר שהבטחת הנישואין נחשבת לחוזה . כך, הפרה של הבטחת נישואין, ובלבד שהייתה רצינית וממשית מבחינת המבחנים הכלליים של דיני החוזים, נחשבה להפרת חוזה . אולם, אין ספק שהבטחת נישואין אינה חוזה רגיל . ראשית, היא נטועה במידה רבה בעולם הרגש, ובתחום העדין של יחסים בין-אישיים, שבדרך כלל המשפט נזהר מלהתערב בו . שנית, אין ספק שמדובר בחוזה שאינו ניתן לאכיפה, כלומר אין מדובר בחוזה שניתן לחייב בקיומו . המשפט אינו אוכף גם חוזים אחרים שיש היבטים אישיים בקיומם, פחותים מאלה שכרוכים בהבטחות נישואין, כדוגמת חוזי עבודה . כך, התוצאה היא ממילא התערבות משפטית שמוגבלת לתחום הפיצויים, שבמקרים רבים אינם מתאימים לתיקון העוול מנקודת המבט של הצד הנפגע ( אם כי כמובן עשויים לתת מענה למקרים, שבהם היו להפרת ההבטחה גם היבטים כלכליים קונקרטיים, כדוגמת התחייבויו...
אל הספר