| 177 1990 - 2000 בעבר, חרף שכיחותה של התופעה, המשפט נמנע מלאסור עליה במישרין, להוציא מצבים שהגיעו עד כדי עבירות מין ממש, כדוגמת מעשה מגונה או אינוס . עם זאת, במהלך השנים חל שינוי הדרגתי בכך . בישראל, עילת התביעה של הטרדה מינית זכתה לעיגון ראשוני בשנת 1988 , כעילת תביעה אפשרית של עובד או עובדת כלפי מעסיק . אולם היה מדובר בעיגון צר יחסית, והוא היה מוגבל לעולם העבודה . רק בשנת 1998 נחקק בישראל חוק כללי בנושא — החוק למניעת הטרדה מינית — כפי שמפורט בהמשך . עם זאת, עוד קודם לכן, נפתח הפתח לפרשנות של הוראות חוק אחרות, באופן שייתן מענה הדרגתי לצורך להתמודד עם התופעה של הטרדה מינית . כך היה גם במקרה הנוכחי . מתוקף תפקידו כמרצה בסמינר הקיבוצים, היה בן אשר עובד מדינה . על כן, התלונה נגדו התבררה לפי דיני המשמעת החלים על עובדי מדינה, ובפרט לפי חוק שירות המדינה ( משמעת ) , התשכ"ג- 1963 . חוק זה לא הכיר במושג "הטרדה מינית", אך הכיר גם הכיר בעבירות משמעת בעלות אופי יותר כללי, ובהן אי-קיום הוראות המחייבות עובד מדינה ( לפי סעיף 17 ( ב ) לחוק ) והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה ( לפי סעיף 17 ( 3 ) לו ) . ...
אל הספר