תקדימיוֹת | 158 המשפטית שהתעוררה הייתה — באיזו אחריות משפטית עליה לשאת . האם רצחה ? האם ביצעה עבירה אחרת ? האם אפשר לראות בה מי שפעלה מתוך הגנה עצמית ? בשאלות מסוג זה עסקו בתי המשפט שבהם נדון עניינה . אולם למעשה, שאלות חשובות לא פחות נוגעות לשלבים שקדמו לכך : מה נעשה כדי להציל את כרמלה ואת משפחתה מהאלימות הנוראה שסבלו ממנה ? וללב מתגנבת המחשבה, שמא אפשר היה למנוע את הטרגדיה . בתקופה שבה התרחש המקרה, בשנת 1994 , דיני העונשין בישראל הגדירו כ"רצח" כל מעשה שהיה מכוון לגרימת מותו של הקורבן, וקבעו עונש חובה של מאסר עולם במקרה כזה . לכן, לכאורה, לפי ההגדרות הפורמליות, אפשר היה לטעון שכרמלה בוחבוט ביצעה רצח, ולהטיל עליה עונש של מאסר עולם . זו הייתה עלולה להיות תוצאה קשה מאוד . אכן, גם חשיפה לאלימות, ואפילו אלימות מתמשכת, אינה מקנה כשלעצמה פטור מאחריות . אולם המרחק רב בין קבלת אחריות מתאימה ונשיאה בעונש, לבין הרשעה ברצח המלוּוה בעונש חובה של מאסר עולם . באותן שנים, הדרך להשגת תוצאה צודקת יותר, שתמנע מצב של "ייקוֹב הדין את ההר", הייתה הפעלת שיקול דעת של פרקליטות המדינה ביחס לניסוחו של כתב האישום...
אל הספר