| 127 1980 - 1990 146 בשני — התביעה הוגשה על-ידי חיתאם ג'יזמאווי, שאִימה שנפטר" . נפגעה בתאונת דרכים ומתה לאחר מספר ימים . בית המשפט שדן בתיק עמד על כך שהתובעת ביקרה את אִימה במהלך תקופת האשפוז שלה, ואף חזתה בגופתה . המשותף לשני המקרים היה שמגישי התביעות היו אכן קרובים מאוד לנפגעים — בני משפחה מדרגה ראשונה . נוסף לכך, בשני המקרים הקרובים שתבעו לא נכחו בזירות שבהן אירעו התאונות, עובדה שלפי תפיסות מסורתיות מיקמה אותם כמעורבים לא ישירים בתאונה . בית המשפט העליון קבע במקרה זה, כי באופן עקרוני יש מקום להכיר בזכותם של קרובי משפחה שנגרם להם נזק עקיף מתאונה לתבוע, כלומר גם כאשר הם עצמם לא נפגעו בה . חלק מן הפרטים הנוגעים ליישום במקרים אחרים נותרו "פתוחים", אך העיקרון נקבע . בית המשפט ציין כי "בשלב הנוכחי" ההיגיון מחייב לקבוע כתנאי שהתביעה תותר אך לקרובי משפחה מדרגה ראשונה ( הורים, ילדים ובני זוג ) , תוך הותרת השאלה אם יש הצדקה להרחבה נוספת בעתיד . מכל מקום, בית המשפט קבע כי לא נדרש שהתובע יהיה עד ראייה או שמיעה לאירוע הטראומטי . הוסבר כי ככל שהתובע קרוב יותר לאירוע וחווה אותו בחושיו, כך ההסתבר...
אל הספר