תקדימיוֹת | 100 שאלה זו קיבלה בסופו של דבר תשובה שלילית . כך נפסק בבית המשפט המחוזי, וכך נפסק גם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון והוכרע לאחר שנתיים נוספות . הייחוד שבתיק הוביל לכך שיתקיים בו דיון נוסף בהרכב של חמישה שופטים . פסק הדין הסופי בפרשה זו, בשלב הדיון הנוסף, ניתן בשנת 1982 . שלושת שופטי הרוב תמכו בהשארת התוצאה על כנה . עם זאת, הפעם התגלעה מחלוקת בהרכב . שניים מהשופטים, מנחם אֵלון ואהרן ברק, החזיקו בדעה כי אין זה מקרה שבו "אין צוואה", אלא מקרה שבו יש "צוואה פגומה", שאותה ניתן להכשיר מתוקף הסמכות המוקנית לבית המשפט, לפי סעיף 25 לחוק הירושה, לתקן צוואה שיש בה פגם . כל אחד מהם החזיק בדעה שונה באשר לטיבה של צוואה זו — השופט ברק סבר שזוהי צוואה בכתב יד שנפל בה פגם בר-תיקון, ואילו השופט אֵלון חשב שזוהי צוואת שכיב מרע שנפל בה פגם בר-תיקון . לעומת זאת, דעת הרוב קבעה שהפתקים כלל אינם מגבשים גרעין של צוואה, ועל כן לא ניתן להחיל עליהם את הסמכות של תיקון פגמים בצוואה . להשלמת התמונה יצוין כי פסק הדין הוביל לתיקונו של חוק הירושה בשנת 2004 , באופן שהרחיב את סמכותו של בית המשפט 116 כיום, במקרה...
אל הספר