| 91 1980 - 1990 העתירה, ובהמשך לכך, פסק הדין שניתן בה, מזוהים עם שמה של ויקי שירן, שהובילה את המאבק ואשר צוינה כעותרת הראשונה . עימה עתרו עוד שישה פעילים מזרחים וכן תנועת צל"ש עצמה . העתירה נדחתה בפסק דינם של שלושת שופטי ההרכב, השופטים מאיר שמגר, מרים בן-פורת ושלמה לוין . לאמיתו של דבר, חרף רצינותם של הטיעונים ההיסטוריים שהציגו העותרים, לעתירה לא היה סיכוי של ממש במישור המשפטי . הטעם לכך היה הסעד שהתבקש : אי-שידור הסדרה . נקודת המוצא המשפטית לדיון בהליכים הנוגעים לחופש הביטוי היא חתירה לצמצום למינימום של כל הגבלה על חופש זה, שאינה הכרחית . אפשר אם כן להעריך, כי הסעד שהתבקש הוא זה שהכשיל את העתירה מראשיתה . מבלי לחטוא בחוכמה שלאחר מעשה, נראה כי, לעומת זאת, דרישה להפקה של סדרה נוספת, תוך הקצאת משאבים מתאימים להצגת התכנים שלא נכנסו לסדרה המקורית, הייתה יכולה להיות סעד בעל היתכנות במישור המשפטי . כמובן, הדיון בטענות שמועלות בעתירה מסוג זה אינו יכול להיות מוגבל למישור המשפטי בלבד . האמת ניתנת להיאמר : חרף ההתפתחויות בשיח שעסק בזהות המזרחית בשנות השבעים והמהפך הפוליטי באותו עשור, נראה כי הד...
אל הספר