| 67 עשורים ראשונים הרכישה, יזמה המועצה תוכנית מתאר חדשה, שלפיה השטח שנרכש על-ידי אֶמה ( וכן נכסי מקרקעין הסמוכים לו ) יופקעו לצרכים ציבוריים . בהחלטתה המקורית של המועצה המקומית בנושא לא צוין לאיזו מטרה ישמש השטח המופקע, ורק מאוחר יותר הוזכרו בדיונים אפשרויות שונות — מרכז קליטה או מרכז קהילתי . במסגרת הליכים תכנוניים מסוג זה יכולים צדדים הנוגעים בדבר להגיש התנגדות . המתנגדת היחידה לתכנון המוצע הייתה אֶמה . עורך הדין שייצג אותה טען, כי המועצה המקומית פועלת בשם מטרה "שקופה" של התנגדות לרכישת הנכס על-ידי גרמנייה, וכי את המטרה המוצהרת של מציאת מקום חדש למרכז הקליטה ניתן להשיג במקומות רבים אחרים בתחומה של הרשות . לאחר שטענותיה של אֶמה נדחו הן על-ידי הוועדה המקומית והן על-ידי הוועדה המחוזית, הוגשה בעניין עתירה לבג"ץ, וזו התקבלה . כל השופטים שישבו בדין שוכנעו כי כלל ההחלטות שהתקבלו בעניין הושפעו באופן ממשי מהשיקול הזר של התנגדות לישיבתם של גרמנים בארץ בכלל, ובזכרון יעקב בפרט . השופט צבי ברנזון, בהסכמת השופט משה עציוני, קבע באופן נחרץ כי ההחלטות שהתקבלו היו פסולות לחלוטין, ונבעו כולן רק מן השי...
אל הספר