| 55 עשורים ראשונים מסכום הפיצויים . הרעיון שעמד מאחורי הדברים היה : אִם לאלמנה יימצא מפרנס עתידי, אין מקום לפצות אותה פעמיים . כלל זה נקלט במשפט הישראלי כחלק ממכלול שלם של עקרונות בדיני הנזיקין, שאומצו בו מהמשפט האנגלי מאז שלהי תקופת המנדט הבריטי . האם יש מקום להערכת סיכויי האלמנה להינשא מחדש במסגרת הדיון המשפטי על הפיצוי המגיע לה ? ואיזו השקפת עולם מבטאת הפחתה של הפיצויים מטעם זה ? במהלך השנים נמתחו ביקורות רבות על הכלל של הפחתת שיעור הפיצויים שנפסקים לאלמנה על בסיס של הערכת סיכוייה להינשא . חלק מהן נשא אופי מעשי, וחלקן האחר נשא אופי ערכי-מוסרי . היו שהצביעו על כך שלבתי המשפט אין כלים מעשיים טובים להעריך סיכויים להינשא . אחרים טענו שבחינת הנושא כרוכה בפגיעה בפרטיות ובחקירות עובדתיות לא נעימות על אורחות חייה של האלמנה . גישה נוספת נגעה לתפיסה המשתמעת כי נזקה של האלמנה מהאובדן הנורא מופחת למעשה אם רק תינשא בעתיד . שיקולים אלה ודומים להם הובילו בסופו של דבר את בית המשפט העליון לשנות את הכלל המשפטי, בפסק הדין שניתן בעניינה של לאה שליסר, גיבורה משפטית בעל כורחה, שבסך הכול נאבקה על פסיקת ה...
אל הספר