תקדימיוֹת | 52 ערעור על כך לבית המשפט העליון, אך זה נדחה . בית המשפט העליון הכריע במחלוקת, וקבע הלכה ברורה לפיה גם מקום מגורים הוא מקום המוחזק לשם זנות, אם פעילות כזו מתקיימת בו . בפועל, משמעותה של הלכה זו הייתה, מבחינת נשים שחיות בזנות, שהיה עליהן לבחור בין מספר חלופות רעות : עיסוק בזנות בביתן במחיר של חשיפה לאחריות פלילית כמי שמחזיקות בנכס לשם זנות, עיסוק בזנות ברשות הרבים במחיר של חשיפה לחוסר הביטחון הכרוך בכך, או עיסוק בזנות בחסות של "בית בושת", שמפעיליו הם עבריינים בעצמם . הלכה למעשה, העיסוק בזנות נמשך, והאכיפה הפלילית ביחס לעבירות האופפות אותו הייתה חלקית בלבד . כך ניתן ללמוד בין השאר מפסק דין אחר שניתן בבית המשפט העליון מקץ כשלושים 58 הלנה, שנה, הפעם בעניינה של אשה אחרת בשם הלנה תורג'מן . בשונה ממרים, החזיקה במקום שזכה לשם "מכון עיסוי", ובו העסיקה נשים אחרות בזנות . לאחר שהורשעה בסרסרות למעשי זנות ובהחזקת מקום לשם זנות, ובית המשפט המחוזי השית עליה עונש מאסר של חצי שנה ( לריצוי בעבודות שירות ) , לצד עונשים נוספים . טענה שעמדה במרכז הערעור שהגישה הלנה לבית המשפט העליון הייתה שבפוע...
אל הספר