יצחק זמיר 50 זכויות אלה התחזקו וקיבלו מעמד מרכזי לאחר מלחמת העולם השנייה, על רקע מאורעות המלחמה, ובהם השואה . הן קיבלו גם הכרה באמנות בינלאומיות, שרוב המדינות ( ובהן גם ישראל ) הצטרפו לרובן, ובמדינות רבות הן נקבעו כפרק מרכזי בחוקה . מקובל כיום לחלק זכויות אלה לשני סוגים : זכויות אזרחיות ( שמכנים אותן גם זכויות מדיניות ) וזכויות חברתיות ( שמכנים אותן גם זכויות כלכליות ) . הזכויות האזרחיות הן זכויות ישנות באופן יחסי ( "קלאסיות" ) , כמו חופש הביטוי, זכות הקניין וחופש התנועה . הן נחשבות זכויות "פסיביות", שכן בדרך כלל הן אינן דורשות מן השלטון לעשות דבר כדי להקנות אותן, אלא רק להימנע מפגיעה בהן . כנגד זאת, הזכויות החברתיות נחשבות לזכויות חדשות באופן יחסי . הן כוללות, בין השאר, את הזכות לקיום אנושי בכבוד, לבריאות, לחינוך, לדיור, לתעסוקה ועוד . הן נחשבות זכויות "אקטיביות", משום שבני אדם רבים אינם מסוגלים לממש אותן בכוחות עצמם במידה ראויה, ולכן הן דורשות מעורבות של השלטון : השלטון אמור לסייע במימוש הזכויות של כלל האוכלוסייה, ולו במידה מינימלית, בהתאם לערכים, לצרכים ולמשאבים בכל מדינה . ישראל הצ...
אל הספר