14 רות הכהן- פינצ ' ובר ירון אזרחי הייתה אומרת שהיא אינה רק התנצחויות קולניות וחרחורי קרב , אלא גם שדה לפריחת אוטופיות על אודות החברה האידיאלית ולגיוס זיכרונות מיתולוגיים של תור זהב שישוב . היא הייתה מספרת על כך שהיא מטפחת מרחב של חלומות על חופש , גאולה ויציבות . הפוליטיקה לא הייתה מהססת להודות שהיא זקוקה למוזיקה לא רק כדי להפיח רוח קרב , אלא גם כדי לפאר , לקלס ולהפעים , שהמוזיקה יודעת אף לעורר רוח תחרות בין אידיאלים של חיים משותפים , של חברה השואפת 1 לשוויוניות אך מכבדת את עולמותיו הפנימיים של היחיד . לו הייתה מתבקשת הפוליטיקה להגדיר עצמה בתכונותיה העיקריות , כדרך שהמוזיקה הציגה עצמה לעיל , הייתה היא אולי מכריזה ואומרת - גם אני חמקמקה ואפילו מתעתעת . מרחב המחיה שלי נע לחלופין בין חיים ומוות , פחד ותקווה , הקרבה וגאולה , וכן גם בין יציבות ומהפכה ובין כוח ורפיסות . אני נמצאת תמיד בעין הסערה במאבקים הנצחיים בין ערכים מנוגדים , אינטרסים מתנגשים , רוב ומיעוטים , שליטים ונשלטים . היא אולי הייתה מוסיפה ומתוודה : קשה לי לעמוד על הבמה הציבורית ללא איפור . אמנות הבמה , למדתי ברבות השנים , היא ח...
אל הספר