תחייתה יל היהדות האופגנית | 181 של היידי, איננה מצע פורה להופעת גרסה חדשה של יהדות אורגנית . בכלל, הסיכויים שתרבות כזאת תתמיד ותשרוד כתרבות משגשגת מסוג כלשהו הם עגומים . בקיצור, אף לא אחת מן היהדויות של הדמויות שלנו אינה נראית כמפעל המחבר עבר עשיר עם עתיד מוגדר, כזה המעניק לחיים כיוון ומשמעות . איזה בסיס יש אם כן לתקווה שהיהדות המסורתית תשוב לשיווי משקל כלשהו ? אין זה סביר שחוויותיו המכוננות של שימען — חיים חסידיים בשטעטל, שעבוד במחנות השמדה ורצח משפחתו וחבריו, הסתגלות לעולם חדש וקוסמופוליטי — ישוחזרו בקנה מידה כלשהו בעתיד הקרוב . אין זה סביר — ולא פחות מכך, אין זה רצוי . אך אם כך, מאין יבואו שימענים חדשים — יהודים שיש להם הידע הנדרש ואינטואיציות מוסריות בריאות, ענווה וביטחון עצמי, שורשים בעבר ואמון בעתיד — שיוכלו להחיות מחדש גרסה חיונית של היהדות ? תבניות המפתח להבנת הבעיה הוא אולי ההבנה שכל הדמויות שלנו, השלישייה האמריקנית כמו גם הישראלית, כולם כבר בגיל העמידה, חיות בתבניות . נסיבות חייהם גורמות לכך שמכל העמדות האפשריות על רצף הזהות היהודית, רק תבניות מעטות זמינות להם . מן התבניות הל...
אל הספר