שהקיבוץ איפשר להם תוך שהם תורמים לכלל הרבה תרומות שהן מעבר לחובתם הבסיסית . כעת נכונות זו לתרום מצטמצמת במהירות, פחות ופחות חברים מוכנים להיות בין מיעוט ה"פרייארים" המתגייסים למאמץ קולקטיבי נוסף הדרוש לעתים כדי לצאת מהקשיים הכלכליים ובין המעטים שחיים במגבלות החלטות הקיבוץ ומסתפקים במשאבים שהוא מקצה . השיקולים האנוכיים ביותר, חפים מכל התחשבות בכלל, מופיעים אפילו אצל מי שעד לאחרונה בזו להם . אבדן האמון בדאגת ממלאי התפקידים הנבחרים לאינטרסי הציבור, מלבה את החשדנות באנוכיותם וראיות לכאורה לכך לא חסרות במצב של חוסר משאבים ואישוויון בולט, וכך מחריפה תחושת איש הישר בעיניו יעשה . פעילותם לפתרון בעייה חסרה לא פעם גיבוי של קונסנזוס נורמטיבי ובנקל נראית כאינטרסנטית . במקום בו רשתות היחסים צפופות ורבים מהמרוויחים ממעשה או מחדל הם קרוביהם, ידידיהם וכדו' של מעצבי ההחלטות, בנקל נמצאות גם הוכחות לכאורה לנפוטיזם . הפירוש האינטרסנטי מתחזק כאשר אין התמודדות עם הבעיות הקשות שמעורר יישום אידיאולוגיית ה"הפרטה" וה"תמורה לתרומה", כגון התרבות עבודת החוץ והעבודה השכירה . ממלאי תפקידי הניהול לא נתפסים כמנסים לה...
אל הספר