מזדהה עימה . הקיבוץ הוצג כקשוח כלפי הפרט אבל הוא למעשה ותרני ויש פער בלתי נסבל בין מה שהוא קובע לביצוע . " דוגמאות יש לו בשפע, וכמה מהן כבר הוזכרו לעיל, כגון רכבים של הקיבוץ שעובדיחוץ הפכום למעשה לנכס פרטי . והוא מוסיף . "מוסדות העבודה לא גילו מנהיגות ולא עשו כלום כשאחד הכריז 'תעשו מה שתעשו, אני מגדל לי להנאתי תבלינים וזהו, רק זו עבודתי' . . . . אחרי שהחליטו לפני שנתיים על גיוס של כל חבר חצי יום בשבוע לייצור והחלו עם יותר ממאה חברים שנתנו זאת היום נותנים 20 ! כשאני בא כיום לגיוס אני מוצא במשמרת רק שכירים במקום החברים שהיו מתגייסים עימי כל שבוע . " אז אם הפער כה גדול והסמכות כה רופפת, שמא ניתן לקדם את סמכות הכלל לגבי הפרט על ידי הרחבת שיטת ההצבעה בקלפי לנושאים נוספים ? כאן שמיר לא נלהב כי הוא עדיין חושש שבכך "נאבד את הערכיות והמים יגברו על היין הטוב", כשבביטוי "מים" כוונתו לחברים רבים שלדידו אינם שוקלים את הממד הערכי בהכרעותיהם . אבל כיום, לנוכח ההתערערות הנוספת של סמכות האסיפה, דווקא הוא בעד לשנות : "בוא ננסה את זה . שיצביעו הרבה חברים ולא קומץ סהרורים שעולים כל מוצאי שבת לחדר האוכ...
אל הספר