היוצרים את השפע, ואי אפשר לקיימו בהצלחה בלא אמון הדדי וסולידריות חברתית המיוסדים על מידה רבה של שוויון ואחווה . הקיבוץ, ככל ארגון וקהילה, צריך להניע את חבריו להשקיע את המאמצים כדי לתרום תרומות חיוניות לכלל . לשם כך נחוץ תגמול הולם . גם מדעי ההתנהגות וגם שמונים שנות קיבוץ הראו שתגמול אינו חייב להיות חומרי ואף לא בהכרח אינדיווידואלי . הוא יכול להיות גם בלתי מוחשי וגם לתגמל את הקבוצה לא פחות מאשר את היחיד, העיקר שיניע את חברי הארגון לתרום תרומות שתאפשרנה לעצב ולהגשים פתרונות לקיום אנושי שהינם משופרים לפחות כמו אלה של הסביבה, אחרת לאורך זמן יאבד הארגון את חבריו ולא ישרוד . אם נורמה חדשה משפרת את יכולתו לעשות זאת בלא שתפגע כקיימות, מה טוב . הצרה היא שלרוב יש nt > p . לכן נורמה חדשה בכיוון האתוס האינדיווידואליסטי, היא חידוש רצוי בחברה חדשנית בשיתופיותה כקיבוץ, רק אם וכאשר פגיעתה בנורמות שיתופיות שלא נס ליחן מועטת יחסית לעוצמת הבעיה שהיא פותרת ושהיא חסרת פתרון בנורמות הקיימות . ניקח כדוגמה את צריכת החשמל בדירות חברי קיבוץ . פעם כמעט לא הייתה בעיה עם הבזבוז גם משום שהקיבוץ היה קטן והפיקוח החבר...
אל הספר