לראשון למאי כבר כלו כל הקצים וסרם הקיץ הקץ על משטר הרקב והנצול, אולם ידענו אין דבר : "אם יתמהמה היום חכה לו, בי בא יבוא" . בהפגן הפועל העברי את כוחו לקראת עתידות, בבטאו את און צפלונזיו לשלטון העבודה בעולם, יתגלה לאור החג הצפון אתנו שנים . לא מקלט לחיי מנוחה, לא אגוד יפירוח ואף לא משכן לדורשי שלום היה הקבוץ בארץ . במערכות קרב אחרונות של התאבקות שנים ודורות נשק מלחמה הינו : נשק לשחרור המעמד לשחרור מבבליזרים, ממחנק מםרתאבות, משכו ל וכשלון הבדידות . לא רק את גופנו הצעיר נצל המשטר החוטא . רקבו נ ו המלא באשה לא אתת לרוחנו חדר, לא אתת ברעלו הטמא עכר את טהר מאמצנו . הפריד ופרר מאוחדים, הסית עובדים בעובדים, עורר תאוותרשע . ואנחנו לעומת רעלו לאחדות המעמד העובד, לאחוד גורל המונים, לארגון כוחות והרצון, לאמונה בכת הגדול של שתוף יצירת הרבים . בנבכי רקבונו צמתו הכוחות הטמירים ליצירת גרעיני העתיד, נחשל הרצון הכביר להנחילם לאדם באשר הוא . לא חג מזכיר נשכחות חג צפיה לבאות . חג מבשר ומעורר, מזהיר ומתולה כאחד . עלינו לדעת : אין מנוחה במחנה כל עוד המערכה לפניו . אנשי השלום והעבודה...
אל הספר