עושה לי צרות . ידעתי שבסוף המצב יסתדר . הרופא רשם לי תרופה להפחתת הגודש בריאות ובסינוסים ונתן לי איבופרופן לברך . כעבור יומיים הנשימות השתפרו, אבל עדיין לא הצלחתי לכופף את ברך ימין . הבנתי שזאת תהיה בעיה . מכל הרגעים בקורס החבלה שחשבתי שישברו אותי, תרגיל בקשירת חבל אפילו לא הגיע לרשימת הדאגות שלי . מצד שני, לא היה מדובר כאן בתרגיל של הצופים או משהו . זה היה תרגיל קשירה שבוצע בתוך חלק בבריכה שמגיע לעומק של ארבעה מטרים וחצי . ואמנם הבריכה כבר לא הטילה עלי אימה כמו פעם אבל עדיין היתה לי נטייה לציפה שלילית, כך שידעתי שכל תרגיל בבריכה יכול להיות הסוף שלי, בייחוד תרגילים שצריך לדרוך בהם במקום בתוך המים . אפילו לפני שבוע הגיהינום עשו לנו תרגילים בבריכה . היינו צריכים לבצע הדמיות של משימות שבהן נציל ‑ כביכול את המדריכים שלנו, ולשחות חמישים מטר מתחת למים בלי סנפירים ובנשימה אחת . השחייה הזאת התחילה בצעידה ארוכה אל תוך המים ואחריה ביצוע סלטה שלמה, כדי לחסום כל אפשרות של תנופה משום סוג . ואז, בלי לבעוט בקיר, שחינו עשרים וחמישה מטר לאורך פסי הנתיבים עד לקצה הבריכה . בקצה הנגדי הרשו לנו לבעוט בקיר ...
אל הספר