הבוקר שבו התחלתי לקחת את גורלי בידי התחיל כמו כל בוקר אחר . כשהגיעה השעה שבע בבוקר הסתיימה המשמרת שלי באקולאבּ ונסעתי למסעדת שלם ‑ וסע כדי לקנות לעצמי מילקשייק שוקולד גדול . התחנה הבאה - סֶבֶן אילֶבֶן, לקופסה של דונאטס ‑ מיני בטעם שוקולד . חיסלתי אותן במהלך הנסיעה בת ארבעים וחמש הדקות הביתה, לדירה מקסימה קרוב למסלול גולף בעיר היפה כרמל, אינדיאנה, שבה גרתי עם אשתי, פאם, והבת שלה . זוכרים את התקרית ההיא בפיצה האט ? בסוף התחתנתי איתה . התחתנתי עם מישהי שאבא שלה קרא לי כושי . מה זה אומר עלי ? לא יכולנו להרשות לעצמנו את החיים האלה . פאם אפילו לא עבדה, אבל בימים ההם הרשו לכל אחד להעמיס חובות על כרטיס האשראי בלי שום היגיון . נסעתי בכביש המהיר במהירות של מאה ועשרה קילומטר לשעה, הזרקתי סוכר לגוף והקשבתי לשירי רוק קלאסיים בתחנת רדיו מקומית, ואז בקעו מהמכשיר הצלילים של The Sound of Silence . המילים של סיימון וגרפונקל נשמעו לי כמו האמת . חושך הוא אכן ידיד . עבדתי בחושך, החבאתי את מי שאני באמת מפני חברים וזרים כאחד . בתקופה ההיא אף אחד לא היה מאמין שבתוך תוכי אני בעצם מאובן ופוחד, כי נראיתי כמו ברי...
אל הספר