מבוסס על ההתנסות הממשית של האדם עם אנשים אחרים ועשוי לשמש תחליף לזיקת - - מושא ליבידונית . הסבר זה עוסק בתנאים הספציפיים של הקיום האינדיווידואלי . הוא מותיר מידה של חירות אישית בקביעת האיזון בין מאוויי מין בלתי - - אמצעיים למאוויים מעוכבי - - מטרה, ובהעברה הבין - - דורית של תהליכי החברות המעצבים את מנגנון ההזדהות . לפיכך, חקירת האדם לפי פרויד היא "מדע של יחידים" ( 1996 , Forrester ) , המתמקד בפרט, האדם הממשי, וממנו ניתן לבנות הכללות, חוקים, והמשגות שישמשו ככלים למתודה מדעית, וכלים אלה משמשים בחזרה באופן מעגלי לחקר היחיד . כך הולכת השיטה ומשתכללת . גישה זו להתבוננות באדם היא חדשה, וכוללנית . היא מבקשת לשמר את המתח שבין הכפפת הפרט האנושי לקטגוריות המשמשות כקואורדינטות להבניית החיים האנושיים לבין שמירתו בייחודיותו הקונקרטית . ברוח דומה טען אטר שפרויד יצר את הפסיכואנליזה כמדע ייחודי המכיל תכנים אישיים חבויים מעבר לתוכני המחקר האובייקטיבי ( 1992, , Ater p . 25 ) . חקירה כזו מאמצת מלכתחילה את הנתונים ההיסטוריים של החוקר ומושאו . כאמור, האדם נעשה חשוב כאינדיווידואל : התסמין הפיזי הופך מקור לי...
אל הספר