תרבות יהודית מסורתית לשימוש בה כלשון לאומית מודרנית לא היה דבר מובן מאליו . היו תחומים שבהם ניתן היה להסתמך על מודלים קיימים במורשת התרבותית ולהתאימם לצרכים החדשים, אך בתחומים רבים אחרים לא היה כל תקדים בלשון המורשת, והיה צורך ליצור בהם יש מאין דפוסי יצירה חדשים ( אבן‑‑זהר תש"ם ) . השירה והזמר עומדים בשני קטביו של רצף זה . בתחום השירה התקיימה בעברית מורשת ארוכה ורציפה של כתיבת טקסטים פיוטיים . מורשת זו שינתה כמה פעמים את פניה במהלך הדורות, ושלביה ההיסטוריים השונים נבדלו זה מזה באופיים : השירה המקראית, התפילה, הפיוט הארץ ישראלי הקדום, מסורות שירת הקודש בדורות שלאחר מכן, שירת ספרד וגלגוליה המאוחרים בקרב משוררי איטליה, שירת ההשכלה, שירת חיבת ציון ושירת דור התחייה הורישו למשוררים העבריים שורה של מודלים שיריים 72 המצייתים לכללים לשוניים, סגנוניים ופרוזודיים שונים ומגוונים . לעומת זאת, תחום הזמר היה תחום יצירה חדש לגמרי . בתרבות העברית המסורתית הושרו תפילות ופיוטים, אך מחוץ למסגרת החיים המסורתיים לא הייתה מקובלת שירה של טקסטים בעברית, והשירים המושרים החילוניים שהכירו יוצרי התרבות העברית החדש...
אל הספר