חֲטוּפָה בְּטֶבַע שֶׁכְּבָר הִסְפַּקְנוּ לִשְׁכֹּחַ נִבְלַעַת בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת, חָשׁוּךְ וּמַדְלִיקָה אוֹר קָטָן בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, הָרְחוֹקָה . אופיו הפיוטי של השיר מתבטא בהקבלה שבין תמונה שכיחה של אישה הנמלטת מהגשם לביתה עם ליל, לתמונה פחות שכיחה של סוס ש"נֶעֱלָם בִּקְצֵה הָרְחוֹב" לאחר שהצליח לחמוק מבין מכוניות הסוגרות עליו . ההקבלה נוצרת מהשימוש באות היחס "כְּ" ( "כְּסוּס שְׁחוֹר‑‑רַעְמָה שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ לְפֶתַע [ . . . ] " ) בשורה הפותחת את השיר, ומהמילה "כָּךְ" ( "כָּךְ, עֲטוּפָה בִּמְעִיל מְנַעֶרֶת אֶת [ . . . ] " ) בשורה השביעית בשיר . הדימוי האֶפִּי ( סיפורי ) מופק משני "סיפורים" נפרדים שמאחורי שתי התמונות, כאשר הן מתפרטות לדימויים פיוטיים . אלה יוצרים הקבלה בין שתי הדמויות המופיעות בשיר במראה שלהן, בתנועתן, בבהלה שהן חשות ובהיעלמותן : שערהּ השחור של דמות האישה תואם לרעמה השחורה של הסוס ( "שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחֹר" - "שְׁחוֹר‑‑רַעְמָה" ) ; ריצתה בכביש חופפת לריצתו של הסוס ( "חָצִית / אֶת הַכְּבִישׁ בְּרִיצָה" - "רָץ בֵּין מְכוֹנִיּוֹת" ) ; הדלקת האור הקטן המאיר את חדר ...
אל הספר