188 אמריקה של קפקא • דוד גורביץ׳ לרחבות זו, או לתחושה המשכרת של המרחבים, או לגלי הקצף הקטנים שמשב צינתם מסמר את עור הפנים — לכל ההתרגשות הליבידינלית הזו אין זכר . קרל נראה יושב מול החלון ומשגיח במבט בוהה על הנוף הבתולי, הערפילי, השט באופן ניטרלי לנגד עיניו ולנגד עיני הצופה : נוף בשחור – לבן של אגמים וגבעות רחוקות . התמונה היא מלנכולית, ואין כל רמז כי משהו עשוי לקרות עם ההגעה לאוקלהומה וגילוי הפוטנציאל האומנותי שטמון במקום . האופי הקודר של דקות הסיום אינו חורג מן המגמה הכללית : חשיפה איטית ומרוחקת של המלכודת הקפיטליסטית שאליה נקלע הגיבור — תיאור העימות האכזרי בינו לבין מנגנוני הכוח של אמריקה . הניכור הכללי מסביב מטרים את היעלמותו האדישה של הגיבור בתוך היבשת הגדולה . מדובר בהליך בעל היגיון פנימי מוצק : תחילה הגירוש מגן העדן ) הגירוש מביתו של "הדוד מאמריקה" ( ; אחר כך "המשפט" במלון אוקסידנטל, ולבסוף הגירוש אל הגיהינום הפרברטי בדירתה של ברונלדה, וצמד משרתיה – מאהביה, דלמרש ורובינזון . הקו הכללי של העלילה מציף תחושות של הזרה, ניתוק ואי – המשכיות . הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, באופן הדיבור ...
אל הספר