10 לחקוק את המרחב האתי: עשר טענות על מוות, על ייצוג ועל קולנוע תיעודי

] 253 [ ל ח ק ו ק א ת ה מ ר ח ב ה א ת י את הפרק הזה אפשר לתאר כניתוח פנומנולוגי סמיוטי של המוות כפי שהוא מיוצג ומסומן לנו בסרט התיעודי הלא בדיוני, על תנאיו המדיומליים 2 ניתוח פנומנולוגי כזה של הייצוג מבקש לתאר את המוות, ועל דימוייו . להפוך אותו לתמה — כלומר לעיין בו בשיטתיות — ולפרש אותו כפי שהוא מופיע לפנינו על המסך ונחווה כממשות אינדקסיקלית ולא כיציר דמיון איקוני או סמלי . ניתוח פנומנולוגי כזה, שהייצוג והאופן שבו אנו חווים אותו ואת העולם הם מושא חקירתו ( וגם למעשה אמצעי התיאור שלו ) , ניזון בהכרח מן התרבות ומן ההיסטוריה ; הוא אינו מנותק מן המצב התרבותי וההיסטורי שהוא נערך בו ואינו חורג ממנו . התרבות וההיסטוריה, על התמורות השונות שחלות בהן, מתְנות בהכרח את הטענות שאציג כאן בנוגע לדרך שבה אנו מבינים את המוות, גם בתרבות וגם על המסך . לכן אינני מתיימרת לחלץ קטגוריות אוניברסליות, “מהותיות" ומחייבות אלא להיכנס אל ה"עובי" של ייצוג חזותי מסוג מסוים, שיש בו התייחסות מקיפה וחריפה להיבט מכריע של הקיום האנושי ולגישות שלנו היום למראהו . לשם כך, אחרי שאמקם את המוות ואת ייצוגו בתוך ההיסטוריה הכללית...  אל הספר