273 לשנםפ ילנריו אם ספרנת כך מספרת אילנה ברנשטיין : בכל פעם שאני שולחת כתב יד לקריאה או לעריכה — וזה נכון לכל טקסט, קצר ככל שיהיה — אני מוצאת את עצמי שולחת אותו פעמיים . התהליך הזה נהפך לטקס, אפילו לאמונה תפלה . לצורך העניין, יהיה עליי לשלוח שוב את הטקסט הזה עם תיקון כלשהו . מובן מאליו שאני קוראת את כתב היד שוב ושוב, משכתבת אותו פעם אחר פעם, מוחקת ומוסיפה ומנסה לגלות ערנות לכל פסיק ונקודה, ואף על פי כן, העריכה העצמית הטובה ביותר שאני מכירה היא שליחת הטקסט בפעם הראשונה . או אז, רגע אחרי ששלחתי, אני פותחת שוב את המסמך כדי לוודא שהכול מונח במקומו, והנה, כבמטה קסם עולים וצפים הקלקולים, השיבושים, השגיאות . מרגע שאני נפרדת מהטקסט והוא מתחיל את מסעו בכוחות עצמו, הוא עובר תהליך מואץ של הזרה ומחדד את ראיית הדברים . וממילא העריכה העצמית של הטקסט אינה נגמרת לעולם . ואילו רק היה אפשר הייתי ממשיכה לערוך את הספרים שלי גם אחרי יציאתם לאור . מספריה של אילנה ברנשטיין : שארה כסותה עונתה ( 1991 ) , העיר המזרחית ( 2013 ) ומחר ניסע ללונה פארק ( 2018 ) , זוכה פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לא מזמן ערכתי ספר ש...
אל הספר