139 מנחם טופל | דורון נדיב מדובר על חיזוק השותפות בקליטה, רווחה, חינוך ותרבות בד בבד עם הפרטה של תקציבי צריכה למיניהם . בתחום העבודה והתגמול — המשך חלוקת תקציב קיום שוויוני לכול, אך לידו עוד תקציב בסיס לפי שעות עבודה שוות ערך עם תוספת תגמול לפי שעות מושקעות בניהול ועוד . נושא שיוך הנכסים מסתכם רק במסגרת "קרן החיים" הקיימת, עם שינויים קטנים . אפשר לומר שידם של המשמרים את השיתופיות ממתנת מאוד את השינוי באורחות החיים . דרך מתונה זו של השתנות היא סימן היכר בקיבוץ זה . הרצון של רוב החברים לשמור על דגם הקיבוץ בד בבד עם שינויים מתונים מתקשר בשיחות איתם לאותה תחושת גאוות יחידה ושייכות שהוצגה בתחילת הדברים . בשיחות מבצבץ החשש לאבד או לקלקל משהו יקר, שנותן תחושת ביטחון, ובהחלט אינו נשמע רק מפי הוותיקים . מיטיב לבטא זאת ברור חבר צעיר : [ ה ] תחושה הזאת שיש לך סבים, הורים, זה נותן לך תחושה של שייכות למקום, כן . חד משמעי כן . אני מרגיש שאני . . . זה כמו ירושה שהם עבדו קשה ואני עכשיו נהנה מהפירות . כמו שאני אעבוד לתת אותו לדור הבא . בגלל זה אני מאוד רוצה שהקיבוץ יישאר כמו שהוא, שאני אוכל לתת את זה ל...
אל הספר