רבים בציבור בארץ היו מודאגים לגבי הצפוי לקיבוצים למחרת הפילוג . משה קול, אז ראש מחלקת עליית הנוער, חשש לעתיד חברות הנוער ולמהלך חינוכן . בשיחה עימו הרגעתיו באומרי, שקליטתן וחינוכן יימשכו כבעבר ולא יאונה להן כל רע, ושחברות הנוער תישארנה שלמות, מאחר שביישובים הבעייתיים הופרדה הדרבתן כבר קודם לכן . בעניין אחר הוזמנה מזכירות הקיבוץ על ידי הופיין, יו'ר בנק אפק ) כיום בל'ל ( . דאגתו הייתה נתונה לעתידם הכלכלימשקי של הקיבוצים ולגורל השקעות הבנק בהם . בישיבה זו השתתפו אברהם שחטר, מספר חברים מוועדת המשק, ואני . הרגענו גם אותו לבל יחשוש : אנו נעשה לקיום המשקים ולשיקומם . אני נזכר; למחרת מועצת הפילוג בנען, כשישבתי לבדי, שפוף ומדוכא, בחדרי שבמזבירות הקיבוץ בתלאביב נכנס טבנקין ואמר לי : "אני רואה שאתה יושב לבד, ואני מבין מה עובר עליך . באתי לשבת עימך ולעזור לך" . עצם בואו ודבריו אלה ריגשו אותי מאוד, אך באותה שעה לא ידעתי במה יוכל לעזור לי ואילו עניינים מעשיים אני יכול להטיל עליו . עזרתו הייתה בעצם העובדה שהוא בא וישב לירי . אברהם שחטר עסק אז בעיקר בעייני כלכלה ומשק, והיה שותף בהתייעצויות ) ויניה ...
אל הספר