במספר בינוני יוצא לערך פועל אחד לכל בעל מלאכה עומד ברשות עצמו . חלק מהמלאכות האלו נכנסו לארץ ע"י יהודים ובהן עסוקים על פי רוב או אך ורק יהודים . אין ערבים מצויים כלל אצל חבתנות, סריגתגרבים, כריכתספרים ותפירתלבנים . השענים, הצורפים, הפחחים והחיטים רובם המכריע יהודים . הסנדלרים, הפועלים בעץ והמפתחים בזית קצת פחות מחצים יהודים . הבנאים למיניהם ובעליעגלות מעוטם יהודים . אין ליהודים חלק בתעשית הצדף חוץ מ"בצלאל" 5 ובתי מלאכה אחדים שנוסדו ע"י פועלי "בצלאל" . בדרך כלל מתאימה השתתפות היהודים בתעשיה הזעירה למספרם היחסי בישוב העירוני . זהו המצב כיום . אולם ההתפתחות מראה שהשתתפות היהודים במלאכות השונות גדלה ביחס יותר מהיר מאשר הגדלת הישוב העברי . בדרך כלל חוזרת בתעשייה הזעירה בארץישראל אותה תופעה, האופיינית למצב הכלכלי הלא נורמלי של היהודים בכל מקום : גם כאן, העבודה היהודית אינה בתעשייה הרוכשת שווקים אלא בתעשייה המעבדת חומריגלם . גם בזו אין העבודה היהודית מתבססת בעיבוד הבלתי אמצעי של חומרי הגלם, בשלב העליון של הכלכלה, אלא בייצור מוצרים לצריכה . אבל, ההשתתפות הגדלה והולכת של היהודים בחקלאות...
אל הספר