פרק ט': הכפרים השכנים: ערבים ויהודים

הערבית" וגם היא בעלת מסגרת צבאית ( . מפקד הנגיאדה בכפר היה מוחמד חגי סאלים לבית חסיו, ואילו תנועת הצופים פעלה בחסות משפחת שחרור, שחייתה הגדולה בהונין, וכמה מאנשיה, מנכבדי הכפר, היו בעלי קשרים טובים עם מנרה . משפחה גדולה אחרת הייתה משפחת חסיו, שה"תה עשירה מאד ועמדתה בכפר הקובעת . העדר הגדול בכפר היה שייך לה וכן הרבה קרקעות . המשפחה נחשבה ל"חדשה" בכפר : רק בת כ­ 100 שנה ! עוד בלטה משפחת שעיר שהיה לה מעמד חשוב ויוקרתי כלפי השלטונות הבריטיים וכלפי השכנים היהודים . אחד מבניה ­ אסעד חסו ­ מכר ליהודים את אדמותיו בעדייסה, שבלבנון, ואחרי שקיבל מכתב איום מו "האחים המוסלמים" המשיך בקשריו עם מנרה בהסתר . ומשפחה נוספת, משפחת חוברוש ­ ממנה היה המוכתר השני של הכפר, מוחמד ווקד . אפשר לומר, שעד סוף חורף 1948 השתדלו הכפריים הערביים לשמור על יחסי שכנות טובה עם היהודים . 5 התמונה השתנתה באפריל ,1948 כאשר הוקמה בכפר מפקדה לאומנית, שמטרתה הראשונה הייתה להילחם באותם ערבים המקיימים קשרים עם היהודים . מספר עלון מנרה : רצו להבריח למנרה 2 שקי קמח ואנשי המפקדה תפסום והחרימום . נעשים נסיונות קבועים להסית את נכבדי ...  אל הספר