פרק 2: אל תחמירו את המצב

82׀ יציבות, רוגע ואומץ תחילה בת'אני התעקשה שססי ברחה מהבית וחשבה שמישהו פיתה אותה להיכנס לתוך מכונית וחטף אותה למטרת סחר בנשים . היא דמיינה שססי נרצחה, שגופתה מושלכת ליד מסילת הרכבת מאחורי דוכן דאנקן דונאטס, והתקשרה למשטרה . כשישבו בסלון והמתינו לשוטר, דניאל אמר — בקול, ובפעם השלישית — "אמא, היא רק כועסת עלייך כי לא הרשית לה ללכת להופעה של הסְטרוֹקס ! היא בטח בטאקו בּל עם מריסה — ברור לי שהיא תחזור הביתה עוד מעט . " בת'אני צעקה, "אני לא יודעת אם אראה אותה שוב אי פעם ! " וגעתה בבכי . אם אתם כמו בת'אני והתודעה שלכם מאמינה אוטומטית ובכל מצב לתרחיש הגרוע מכול, אתם כנראה מורגלים בחשיבה קטסטרופלית . זהו סוג נפוץ של עיוות חשיבה שאומר לנו שהמצב הרבה יותר גרוע מכפי שהוא באמת . חשיבה קטסטרופלית מעיבה על כושר השיפוט ומפריעה לתהליך בריא של קבלת החלטות, ובכך מוסיפה חרדה ופחד מיותרים למצבים מלחיצים . אם יש לכם נטייה לקפוץ מיד למסקנות הכי איומות, אתם יודעים כמה זה יכול להכאיב לכם ולכל הקרובים לכם, ואולי אפילו אמרו לכם להפסיק עם זה — אבל אתם פשוט לא יודעים איך . אם הבחנתם שאינכם קשובים — מישהו אמר משה...  אל הספר
תכלת הוצאה לאור