האחריות ליישום יכולים להוות מנגנוני שיכוך תהליכי השינוי ומיתונם . מה שמקל על התהליך הוא ערטולו הרעיוני, או ה"דהאידיאולוגיזציה" שלו . חסידי השינוי מגייסים להגנה על עמדתם טיעונים פרגמטיים ולעולם אינם מבססים את גישתם על יסודות רעיוניים . ככלל, אלה העושים שימוש בנימוקים אידיאולוגיים נמנים יותר על מתנגדי השינוי . מעניין גם לציין שגם פה נמצא שברוב המקרים שדווחו לא היתה בשום שלב התייחסות לתנועה ולעמדותיה כלפי הסוגיות המוטלות על כף המאזניים בקיבוץ . לעיתים קרובות לא היו אלה אלא מוסרי המידע מן הקיבוצים העניים ביותר, שעצם קיומו של קיבוצם תלוי בקשר אמיץ לתנועה, שדיווחו כי התנועה עשויה לתרום לפתרון בעיותיהם . ואילו כמעט כל מוסרי המידע האחרים, לאחר שנשאלו ישירות על התפקיד שהתק''ם ממלאה בהנחיית הקיבוצים לעת שינוי, הופתעו מעצם הצגת השאלה . אנו רשאים להניח שמוסדות התק"ם מייצגים את הקו הרעיוני הרשמי של התנועה ושינויים בדגם הקיבוצי אכן כרוכים במעורבותה כ"שומרת הגחלת" . ואולם, משנתבקשו המדווחים להעיד על תחושותיהם של החברים בקיבוצם בנושא זה, תשובתם לרוב היתה : "לא רלוואנטי ! " למעשה, היעדר קווים מנחים מצ...
אל הספר