האלה יש אינטרס אישי בפעולתם של הגופים התנועתיים, ומכאן שניתן היה לצפות מהם שיציירו תמונה חיובית על יחסיה של התק"ם עם הקיבוצים . אף על פי כן ובניגוד רודמשמעי לציפיות מעין אלה, כל המרואיינים ללא יוצא מן הכלל מדווחים על התרופפות חמורה, הנמשכת זה שנים רבות, בסמכותה של התק"ם כלפי קיבוצית . כל הנחקרים מדגישים שזהו מחירן של שאיפות שלא כובדו לאורך זמן . הם מתארים ומגנים את ההוצאות ח"בזבזניות" של מדיניות ההתפשטות שנועדה במשך זמן רב להציג קבלעם תנועה קיבוצית רבת עוצמה . הם מתייגים עתה גישה זו של התק"ם, שהיתה רווחת לפני משבר אמצע שנות ה ,80 כתקופה הרת אסון של שגעון גדלות . ההשקעות הגדולות במנגנון התק"ם, התמיכה הנדיבה שהוענקה לקיבוצים במצוקה, או השקעת היתר בהקמתם של יישובים חדשים, כל אלה הצטברו לכדי חובות כבדים שגרמו, יותר מכל דבר אחר, למכה האנושה שספגה יוקרתה של התנועה בעיני חבריה בפרוץ המשבר . הנחקרים תמימי דעים גם בביקורתם כלפי מה שהם מכנים חוסר מידע, חולשה ואיהחלטיות של מנהיגי התנועה בתגובתם למשבר אמצע שנות ה 80 . למשל, נדרשו לא פחות משבע שנים, כך נאמר לחוקר, עד שכונסה מועצת התק"ם, כדי לד...
אל הספר