למזכיר כללי, מנהל מפעל, מנהל ענף חקלאי או מפעל אזורי, בעל תפקיד בתנועה או שליח בחו"ל . ולכן אין בעקרון הרוטציה כדי לגשר על הפער החברתי והתקשורתי שבין הטכנוקרטים לבין חברים מן השורה . מה שניתן לומר על הרוטציה הוא שהיא מונעת התמחות בתחומים ספציפיים של הפעילות הכלכלית . הנוהג הזה, טוען הלמן, יוצר דינמיקה בעלת חסרונות משלה : "אם יש סיכוי למנהלים להטביע רישום כלשהו על המפעל שהם מנהלים, עליהם להשיג את התוצאות הטובות ביותר בזמן הקצר ביותר . האילוץ הזה מביא אותם לידי כך שיוניחו את האינטרסים ארוכי הטווח של המפעל" . פירוש הדבר גם שהמנהל הקיבוצי איננו אמין תמיד ו"היות והקיבוץ הוא הבעל היחיד והבלעדי של נכסיו, מנהלים או נושאי תפקידים בכל תחום לא נותנים את הדין על שגיאות ומי שמשלם על כך הוא הקיבוץ'' . הערבות ההדדית פוטרת מנהלים מכל סיכון אישי אפשרי, שהרי הדבר מעוגן בעקרון השותפות המעניק לכל אחד ''אמון שמגיע לחבר'' . במקרה של המנהלים הדברים מגיעים עד כדי היעדר כל מנגנון ממשי של פיקוח, שיהיה בכוחו להפוך אותם למשרתי ציבור נאמנים ואחראים בפני שולחיהם . ואמנם לא קיים בקיבוץ מושג מקביל ל"עובד מדינה'', שהר...
אל הספר