הבקיעים הראשונים באחדות העבודה

אמצעים להתקיים בה ללא תמיכה, וסמכו על יוזמתם האישית ויכולתם הכספית . המציאות שיצרה עליה זאת בארץ טפחה בחוזקה על פני השקפת העולם של אחדות העבודה . היהדות העולה בדרך "סטיכית" פתחה בבניין הארץ על­פי דרכה, מבלי לחכות להדרכה של מישהו, מבלי לקבל עול של הגמוניה ותוכנית פעולה, והביאה להתפתחות מואצת ביותר של העיר העברית ושל החקלאות הפרטית בממדים שהארץ לא ידעה לפני כן . העולים הביאו איתם הון רב, על­פי אמות­המידה של אותן שנים . הון זה הושקע קודם כל בבניה : בדיור ובעבודות ציבוריות . מרבית הבניה היתה בתל­אביב, שתוך שנתיים הכפילה את אוכלוסייתה, מ­ 20 ל­ 40 אלף תושבים . גם חיפה גדלה במהירות . הוקמה בה תעשיה של מפעלים גדולים כמו "נשר", "שמן", "הטחנות הגדולות" ותחנת הכוח של רוטנברג . בחקלאות היה זה זמנה של פרדסנות היוזמה הפרטית, שהגדילה את שטח הפרדסים באלפי דונמים . ואילו באותה העת היה קפאון בהתפתחותה של ההתיישבות העובדת . רק מעט נקודות חדשות עלו על הקרקע, והיישובים הקיימים התקשו להתבסם . גם העליה החלוצית פרשה בחלקה הגדול לערים מיד לאחר עלייתה, וחלק מאלה שהגיעו ליישובים הקיבוציים פרשו ברובם אחרי זמן לא...  אל הספר