קול זה ודומים לו היו מיעוט בקיבוץ המאוחד . גם הפולמוס וההערות של ההנהגה ההסתדרותית לא נערכו כמלחמה נגד מגמתו . הכל הבינו אז שהתארגנויות ארציות של קיבוצים הם הכרח המציאות . עניין זה בא לביטוי ואושר בוועידת אחדות העבודה בעיךחרוד ב 1924 : בשעה זו רואה אחדות העבודה צורך מיוחד ביצירת קיבוץ חלוצי גדול למילוי תפקידי העבודה וההתיישבות של ההסתדרות . 182 במצב ההוא התבלטה, מההתחלה, סתירה שלא היה לה פתרון : אנשי אחדות העבודה מהעיר ראו בהתארגנות שקמה לעיניהם התארגנות שבהכרח תגיע לביטוי פוליטי ואז תתחרה בארגון המפלגתי הכללי, בעוד שבתוך הקיבוץ התעלמו מאפשרות שכזו . לגבי הנהגת הקיבוץ, לפחות באותו זמן, לא עמדה כלל שאלה של התגודדות פנימית . הם הפקידו עצמם על ההתיישבות הקומונלית, על המעשה החלוצי העומד לרשות מעמד העובדים . הם לא חשבו על שררה שלטונית . מעולם לא היתה הנהגת הקיבוץ מתחרה פוליטי של ההנהגה הלאומית . היא לא יזמה לתפוס את השלטון או להחליף את ההנהגה . הפרימאט שתבעה היה הכרה בדרך ההגשמה הקיבוצית, התכוונות חינוכית של הכלל ההסתדרותי לדרך הקיבוץ . הניגודים בינה לבין מפלגתה לא היו ניגודים שלטוניים אלא...
אל הספר